פסק-דין בתיק תא"מ 5062-08

תביעה לסילוק יד ממקרקעין, שעל פי טענת התובע צמודים למקרקעין שהוחכרו לנתבעים ואילו לטענת הנתבעים מהווים חלק מהמושכר.

רקע עובדתי :

1.         ביום 25/7/63 רכש אבי הנתבעים מאת רשות הפיתוח באמצעות התובע (להלן:- "התובע" או "המנהל") שטח מקרקעין המוגדר בהסכם ככולל את החלקות הבאות: 29, 30, 38, 47, 48 ו- 49 (קטע),  בגוש 1209 בשטח של כ- 5,408 מ"ר (להלן:- "המגרש"), על פי הסכם שנכרת בין המנוח ובין המנהל (להלן:- "ההסכם").  הנתבעים ירשו מאביהם את זכויותיו במגרש.

2.         בכתב תביעתו עותר התובע לפינויים של הנתבעים מחלק מחלקה 83 ומחלקה 80, כאשר הוברר, כי ביחס לחלקה 49 שבהסכם הרכישה, ניתן מספר חדש לחלקה ומספרו היום 80. לטענת התובע, השטחים שפינויים מבוקש ואשר מוחזקים על ידי הנתבעים אינם כלולים בהסכם והינם בבעלות המנהל.

התובע סמך תביעתו, בין היתר, על הצהרות הנתבעים ובקשתם לרכוש שטחים אלו, בקשות שנשלחו לתובע על ידי הנתבעים בתאריכים 14/1/06 ו- 15/1/07 וכן על התשריט שצורף לבקשה מיום 14.1.06, כהודאה בדבר מצב זכויותיהם במקרקעין לרבות הודאה, כי הקרקע אינה שייכת להם.

3.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הוגשה בקשת רשות להגן, שבמסגרתה טענו הנתבעים טענותיהם שעיקרן, כי הנתבעים מחזקים במקרקעין כ- 60 שנים ומכח החזקה רבת השנים טוענים שרכשו זכויות במקרקעין, בנוסף או לחילופין קיבלו הנתבעים הבטחה שלטונית, כי המקרקעין יישארו בחזקתם ובהסתמך על כך הקימו הנתבעים במקרקעין סככה, לאחר שקיבלו היתר בנייה להקמתה מאת הוועדה לתכנון ובניה.

בנוגע לבקשות הרכישה טוענים הנתבעים, כי הבקשות הוגשו בתום לב בכדי לעגן זכויותיהם ברישומי התובע.

4.         ביום 6/4/09 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת אורית חדד (כתוארה אז), אשר דחתה בקשת הרשות להגן ביחס לטענות בדבר זכויות במקרקעין מכח התיישנות ומכח הסתמכות על הבטחה שלטונית ואפשרה לנתבעים להתגונן בטענה אחת בלבד, לפיה הסכם המכר מיום 25/7/63 הקנה לאביהם של המבקשים אף את הזכויות בחלקה 80.

אלו דבריה ביחס לטענה זו:

"חרף כל אמור, ועדיין ובהיסוס לא מועט מצאתי מקום ליתן למבקשים רשות להגן בטענה אחת ויחידה, היא הטענה לפיה הסכם המכר מיום 25/7/63 הקנה לאביהם של המבקשים אף את הזכויות בחלקה מס' 80. טענה זו אמנם גם היא לוקה בקושי כמבואר לעיל, אולם ועדיין מצאתי מקום לקבלה בהצטרפן של נסיבות אלו:

כתב התביעה על נספחיו נעדר את התשריט העיקרי הרלוונטי אשר עשוי היה ללמד על גבולות המקרקעין שנרכשו ע"פ ההסכם האמור, הוא התשריט אשר ע"פ טענת המבקשים שלא נסתרה, נילווה במקור להסכם זה ואבד ע"פ דברי נציגי המשיב.

תשריט - תרשים זה אף נזכר במבוא להסכם ומהווה חלק בלתי הימנו ע"פ האמור בו. המשיב מוצא עצמו מגיש תביעתו בהסתמך על הודאת המבקשים בזכותו במקרקעין - הודאה המוצאת ביטויה בתשריט - נספח א' אשר כפי הנראה יצא תחת ידם ובמכתביהם האמורים.

אין להוציא מגדר אפשרות כי התשריט כפי שנערך עבור המבקשים ועל בסיס נתונים ומידע שפרטיהם אינם ידועים לעת עתה, אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין לאשורו.

יתרה מכך, הונח בפני אישור זכויות שצורף כנספח ב' לסיכומי המבקשים. אמנם יש ממש בטענת המשיב כנגד היתלות המבקשים באישור זה, אולם ועדיין ובפרט בהינתן הדעת למשמעות התביעה, ולמעמדו של המשיב כגוף ציבורי, אינני סבורה כי ראוי הדבר שהלה יעצום עיניו בפני אישור זה, וכך גם בית המשפט, וימנע מלעשות שימוש בנסיבות מצטרפות אלא על מנת לברר באם יש ולו דבר בעננה המרחפת נוכח נוסחו של אישור זה, אשר כאמור נוקב בחלקה מס' 80 כמי שרכשה על ידי המבקשים.

מסקנה זו מחוייבת אף בהינתן הדעת למשמעותה המשפטית של הודאת בעל-דין המיוחסת למבקשים כאמור): זו איננה יכולה להוות כשלעצמה משום עילת תביעה וליצור לתובע זכות יש מאין, והיא מהווה אך משום אמצעי להוכחת זכותו של התובע ככל שזו נעוצה בעילת תביעה המוצגת על ידו. ראה בספרו של י. קדמי / על הראיות, חלק שלישי תשנ"ט בעמודים 999-1002."

עוד הוסיפה כבוד הרשמת בהחלטתה, כי במסגרת ההליך העיקרי תידון אף שאלת גבולות החלקות נשוא התובענה, כך שלא ניתן פסק דין חלקי בר אכיפה המאפשר סילוק ידם של הנתבעים מחלקה מס' 83, אשר לגביה לא הותרה טענה כלשהי.

הראיות:

5.         לקראת שמיעת הראיות, הגיש התובע את תצהירו של מר ערן הרשגל, עובד המנהל במחלקת עסקות עירוניות. לתצהירו של מר הרשגל צורפו המסמכים כדלקמן:-

1.         תשריט שנערך לקראת חתימת ההסכם וצורף להסכם (להלן:- "תשריט הסכם המכר"). התשריט נושא חתימתו של אביהם של הנתבעים, מסמך זה נעדר מכתב התביעה ולגביו ציינה כב' הרשמת בהחלטתה, כי חשיבותו רבה להוכחת התביעה.